בפוסט "אז איך עושים תינוק", בו פירטטתי על נטילת ההורמונים כחלק ממעקב זקיקים, כתבתי שהיו כל מיני "אסנתיות" שהופיעו להן פתאום, כשהשפויה מביניהן, עמדה מאחור ונופפה בידיים, שאזכור שהיא קיימת. אז ישנו גם השלב הזה שאת כבר שונאת את כולם. מאדם שמח ומאושר, את הופכת ליצור עצבני וכעוס ששונא את כולם.
באמת שאין לי איך לתאר את זה חוץ מכעס, עצבים, לחץ, כאב, רגישות יתר, ופראנויה. זה מה שההורמונים האלה עושים. הם כאילו מאפילים על החשיבה שלנו, על תכונות האופי שלנו, כאילו יוצקים איזו עיסה שחורה סמיכה כזאת שהורסת כל חלקה טובה בנפש.

מה לעשות?
טוב, כאן זה באמת אינדיבידואלי.
אני נהגתי להגיע הביתה וחיפשתי את הבטן המגרגרת הראשונה הפנויה בבית וטמנתי את ראשי בהחתולאיות יבינו על מה אני מדברת.

אבל אני רוצה להציע עוד אפשרויות:

נסי לחשוב מחשבות אופטימיות כל הזמן. אני יודעת שזה נשמע טפשי, אבל האמיני לי, זה עוזר.
חייכי לעצמך בנהיגה לעבודה, בכל מקום שאת נמצאת עם עצמך, אפילו אם את מטיילת במסדרונות המשרד או ברחוב. חייכי. השרירים האלה משפרים מצב רוח. לא ייאמן כמה זה נכון. ואת יכולה להוסיף זמזום של שיר אהוב ואופטימי.

ספורטאוקיי, נקודה רגישה. בתקופת הטיפולים די ויתרתי לעצמי על ספורט, מותר גם לך. אבל נסי שלא. נסי למצוא משהו שעושה לך טוב ושתוכלי להתמיד בו, ולו רק בשביל הנפש. ספורט עושה לנו טוב. משחרר אנדורפינים במוח ועוזר לנו להתרכז. אם זאת הליכה או ריצה, או שיעור חיטוב כלשהו, ריקוד או אפילו טיול בחוף הים. לכל אחת יש את הדבר הזה שקשור בפעילות ועושה לה טוב. אל תוותרי על להזיז את הגוף. זה יעזור בהמשך הדרך כשתרצי לחזור לעצמך. כולן עולות במשקל, מאוד קשה לשמור על משקל תקין. ההורמונים מגבירים רעב, ההריונות מגבירים רעב. ככה זה.

יחד עם זאת ותרי לעצמך! אם את עייפה – לכי לנוח. אם את לא רוצה לראות אנשים לא בכוח. אם את צריכה יום חופש – קחי לך. אני בטוחה שמה שאני כותבת כאן נשמע לחלק מכן בלתי אפשרי, כי אולי אתן כבר אמהות ונשואות ואתן לא לבד במערכת. מצד שני אם את עוברת את זה עם מישהו/י לצידך – הם חייבים להבין, לתמוך, לתת לך להיות במרכז ולאפשר לך מרחב פעולה. זאת דעתי האישית, למרות שגם לי יש נטייה לבטל את עצמי ואת צרכיי למען אחרים.

מה שאני מנסה לומר בעצם הוא שתבחרי לעצמך מה הכי מתאים לך. את מכירה את עצמך הכי טוב. כל אחת פועלת אחרת, חושבת אחרת ומגיבה אחרת. עשי מה שנכון לך כדי שתוכלי לעבור את הטירוף הזה שנקרא הורמונים. ואת יודעת מה גיליתי? שבכל סבב טיפולים הייתי צריכה משהו אחר כדי להרגע ולהתמודד. אז הקשיבי לעצמך ואל תפעלי על אוטומט. שימי עצמך במרכז for once!