הקטע הזה מוקדש באהבה לכל בני המשפחה ולחברים הקרובים, שנורא רוצים לעזור, להפגין תמיכה בטיפולי פוריות ולומר מילים טובות, אבל איכשהו זה יוצא להם "עקום". אז הנה כמה "פנינים" ששמעתי במהלך הטיפולים, או במילים אחרות "מה לא להגיד":

"אל תוותרי על זה"וואוו כמה שזה מרתיח. וואוו! מה זאת אומרת אל תוותרי על זה? אי אפשר לחיות בלי "זה"? ובכל מקרה זה לא בשליטתי בגיל הזה. אני תלויה במדע שהביאני עד הלום. אם יסתדר זה יקרה. אם לא – אחשב מסלול מחדש.

"מה עם תרומת ביצית?"מעבר לחדירה המוגזמת לפרטיות, אז אכן זאת שאלה לא פשוטה. זה לא מתאים לכל אחת. מבחינתי, לא היתה אופציה כזאת. אם אני לא מצליחה לייצר המשכיות לבד מהגנים המהממים שלי, אז מקסימום אקח "מן המוכן" אם אחליט שאני חייבת להיות אמא למישהו/י. יש מספיק ילדים נטושים במדינה, שאם הרשויות היו חושבות בתבונה, כבר היו מוצאים לכולם בית.

"חשבת על אימוץ?" ראו הנ"ל.

"אין כמו להיות אמא" (או במילים אחרות "את לא באמת אישה עד שאת לא משריצה") – גם אין כמו לטפס על האוורסט, לצלול בשקע מריאנה, לגלות תרופה לסרטן, או לזכות באוסקר. טוב, זה לא בדיוק אותו הדבר, ואני לא משווה, אבל אתן מבינות את הרעיון. לאורך ההסטוריה יש נשים מופלאות שהזיזו הרים, ולא היו אמהות.

"כשתהיי אמא תביני"אז כנראה שכבר לא. וכל מה שאני יכולה לעשות היום זה לנחש. ואני מבטיחה להמשיך להכיל את כל האמהות מסביבי ולהבין אותן. מה שחלקכן לא עשה עבורי. תודה. באהבה.

"זה קורה וזה יקרה גם לך"ואם לא?

"אל תאבדי תקווה"תקווה זה לא מדע מדוייק. זה נשמע כמו אלה ששלחו אותי להשתטח על קברי צדיקים. בחייאת.

"הפעם זה יקרה"וואלה? תודה. גם אני אופטימית, אבל האופטימיות שלך מכעיסה אותי ולא מחזקת. כי זה סתם באויר. וזה לא נותן כלום.

"את לא באמת רוצה את זה"תוכלי בבקשה לקרב את הפנים שלך לאגרוף שלי?