הייתי בת  5 כשחברה טובה של אמי אימצה ילדה חמודה ומיוחדת; אני זוכרת את הכתמים האדומים שהיו לה על הפנים ועל הצוואר, ובעיניי הייתה כליל היופי. אחר-כך, במטבח, אמא הסבירה לי  שדבורה לא יכולה ללדת ילדים. שנתיים אחרי האימוץ נולדו לדבורה, בזה אחר זה, שני ילדים, ואמא הסבירה שזה בגלל הלחץ שירד.

מאוחר יותר, בקליניקה שלי, ראיתי את זה קורה שוב ושוב. נשים רווקות שרוצות כ"כ ללדת, אבל מוכנות להיכנס לתהליך רק עם בן זוג, נשים מבוגרות שמתקשות להביא צאצא, זוגות שמתמודדים עם שנים של טיפולי פוריות, וזוג אחד מיוחד, שבגלל מחלה נדירה של ילדיהם, נדרשו לעבור טיפולי פוריות, כדי לקבל תאי גזע מעובר שאינו נשא.

אני שוקלת מילים. זה נושא כ"כ רגיש, כ"כ אישי, אבל אני רוצה להעביר מסר:
בכל המקרים שראיתי וליוויתי, חלקם קשים ומייסרים וחלקם מענגים ומתגמלים, בכולם גורם הלחץ היה לצורר, וכשהשתחרר דברים נפלאים קרו.

כולנו שבויים בקונספט חברתי, ו"קירותיו", שחרוטים עמוק בנפשנו, חוסמים הרבה פעמים אמת אישית ומתאימה הרבה יותר. וגם האמת האישית לא עשויה מקשה אחת: מצד אחד… ומצד שני… לעיתים אנחנו מודעים לדילמה ולעיתים היא סמויה מן העין. בכל מקרה המצב קשה להכלה.

המשפט שאני שומעת יותר מכל הוא הרצון העז להורות, להיות אמא, לגדל ילד קטן ומתוק משלנו.  לפעמים ה"קיר" הוא זוגיות לא מוצלחת, אמנם ישנו רצון לילד, אבל העדר תחושת האהבה והביחד יוצרים לחץ גדול על האם לעתיד. לפעמים ה"קיר" הוא היעדר זוגיות והחשש להביא ילד כהורה יחיד. לפעמים גם פחד עמוק ונסתר, שמא לא נהיה כשירות כאמהות, שאין לנו את הגן הזה שהופך אישה לאם.

פחדים וחששות עוברים דרך כל התאים בגופנו, וממלאים אותנם לפעמים עד אפס מקום. הכוונה שלי היא לא לפטור את כל בעיות הפוריות בתואנה שמקורן בלחץ. ממש לא. אבל כאשר הפריזמה נפתחת לאפשרויות שונות מחוץ לקופסא האישית שגדלנו והאמנו בה כ"כ הרבה שנים, או אז יורד מחסום אחד, לעיתים היחיד, ולעיתים אחד מיני רבים, אבל בכל מקרה זה רווח נקי.

הלגיטימציה היא המפתח! לגיטימציה להרות בלי בן/בת זוג, לגיטימציה להיעזר בתורם, באם פונדקאית, בשירותי האימוץ השונים בארץ ובחו"ל.
ולגיטימציה לא להיות הורה. לא כולם חייבים להביא ילדים לעולם, וכבר אמרו הרבה לפני שמדד האושר לא תלוי בהורות, אולי אפילו להיפך.

כשנפשנו אינה תלויה בדבר, משוחררת לחיות את החיים, הרבה מהסבל המיותר שאנחנו חווים מתפוגג ומפנה מקום למה שנמצא מאחורי ה"קיר"    .

0523899002, [email protected]

בוגרת ביה"ס לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית.
מוסמכת מטעם אוניברסיטת אדלר בשיקגו לטיפול זוגי ומשפחתי (MA).
מוסמכת מטעם מכון שינוי – המרכז הישראלי לתהליכי שינוי במשפחה, בפרט ובארגון.
בוגרת תכנית להכשרת מטפלים בשיטת טרילותראפיה של ניסים אמון.

ניסיון של 28 שנים מתוכן 20 בקליניקה פרטית בשרון.
מנחת קבוצות הרזייה ותזונה נכונה בשיטת קוזלוב.
מגדלת 3 ילדים, 2 חתולים, כלב אחד ומאהב.
שאיפות לעתיד: לבנות בריכה בגינה.
שאיפות לעתיד 2: לאכול ב"אונמי" בלי לעשות חישוב מראש כמה עולה כל רול.