כאן נעבור על כמה מונחים חשובים, נתאר ונפרט את התהליכים לפי סדר כרונולוגי, אחרי שסיימת את כל ההכנות המפורטות בפוסט הקודם.

1. מעקב זקיקים:
אז מהו מעקב זקיקים?
לא משנה אם את מבצעת הזרעה או הפרייה חוץ גופית (הסבר מפורט בהמשך הפוסט), עלייך לבצע את המעקב הזה, שנועד לבחון את קצב גדילת הזקיקים, שבהם יושבות הביציות, אחת בכל זקיק. הזקיק של הביצית שהופרתה גדל ומתפתח לשק הריון.
כמו כן, עוקבים אחר ערכים של שני הורמונים: אסטרדיול (אסטרוגן) ופרוגרסטרון. להזרעה המעקב מתחיל בין היום השלישי ליום החמישי של המחזור, להפריה – ביום השלישי. זה אומר שאת צריכה להתייצב לבדיקות הראשונות של המעקב בימים ספציפיים אלה, בהתאם לסוג הטיפול. כיצד הוא מתבצע?
המעקב מורכב משתי בדיקות: דם ואולטרסאונד וגינלי. בהתאם לתוצאות הבדיקות שתבצעי בכל פעם, הרופאה תחליט על פרוטוקול הטיפול לימים הקרובים, ותאמר לך מתי לגשת לבצע בדיקות מחדש, בערך אחת לשלושה ימים. התהליך נמשך כעשרה ימים עד להזרעה או להפריה, כך שאת יכולה למצוא עצמך הולכת לבדיקות שלוש-ארבע פעמים בתקופה זו. פרוטוקול = איזה הורמונים להזריק, כמה, ומתי היא רוצה שתגשי לעשות מעקב נוסף.בדם נבדקים הערכים של ההורמונים המוזכרים מעלה.
באולטרסאונד הוגינלי נבדקת התקדמות גדילת הזקיקים. ככל שיש יותר זקיקים, כך האפשרות להיקלט גדולה יותר. כמובן שמספיקה ביצית אחת תקינה, אבל אנחנו מדברות על ססטיסטיקה – אז כמה שיותר, יותר טוב.
גודל הזקיקים להזרעה צריך להיות בין 20-18מ"מ, לשאיבה אפשר כבר מ-16מ"מ.אני חייבת להתלונן כאן על האולטרסאונד הוגינלי, אני לא מאמינה שאי אפשר לייצר מכשיר רגיש מספיק שלא דורש גישה פולשנית כזאת. אבל כל זמן שגברים יותר דומיננטים במדע ומפתחים מכשירים ותכשירים, כך גם נראה פתרון הבעיות. בנוסף, בגלל הג'ל בבדיקה הפולשנית הזאת, אני מציעה בחום להיות עם תחתונית מראש וגם לקחת אחת נוספת להחלפה אחרי הבדיקה, כשאת הולכת לשירותים להתנקות ולהסתדר. אם את מאלה שלא משתמשות בתחתוניות, אז קחי זוג תחתונים נוסף. מה שנוח, הוא שלא צריך להוריד לגמרי את התחתונים והמכנסיים, אלא רק עד הברכיים. אם את לובשת באותו יום שמלה או חצאית – יהיה לך יותר נוח. והשתדלי לא ללבוש גרביונים באותם ימים…נוח. חשבי נוח.התייצבות למעקב זקיקים:
תקבלי הפניות לבדיקות אלה מראש מהרופאה. במכבי ובמדיקל סנטר, שם ביצעתי את הבדיקות, הכל ממוחשב, אז בכל סבב טיפולים (הלוואי ויהיה לך רק אחד) ינפיקו לך אישור חדש שתקף לשלושה חודשים, ולרוב לא צריך להציגו פיסית לטכנאיות אולטרסאונד או לאחיות שנוטלות דם.הבדיקות מתבצעות בבקרים בלבד, ברוב המקומות מ-06:00 עד 09:00 בערך. למישהי כמוני, שלא אוהבת לקום עוד יותר מוקדם מהשמש, זה היה מאתגר. קחי בחשבון את זמן ההמתנה לתורך, גם לבדיקת דם וגם לאוטרסאונד, שייכול לקחת בין עשר דקות לשעה וחצי, תלוי בכמות הנשים שהגיעו באותו בוקר למעקב. משם צריך להתחיל את היום ולא לאחר למשרד, ולא להגיע הפוכה, ולשים בצד את כל המחשבות ולהתרכז, ולהמתין בסבלנות למוצא פיה של הרופאה על הפרוטוקול לימים הקרובים.

2. הורמונים וזריקות – פירוט הסוגים שקיבלתי:
ישנם כמה סוגים שמופיעים כמעט בכל פרוטוקל של כל רופאה. אני יודעת שיש פרוטוקולים אחרים וסוגי תרופות שלא קיבלתי, אז אשמח להתעדכן מכן מהם. קחי בחשבון שחלקם עלולים לשרוף. זה מאוד אינדיבידואלי. אבל אנחנו מדהימות אז מתגברות.את ההורמונים יש להזריק בבטן ברצועת עור מתחת לפופיק. ההנחיה היא שזה יהיה בשעה קבועה בשעות הערב. אני אהבתי לעשות את זה אחרי המקלחת. "אהבתי" זאת מילה חזקה, בואי נלך על "מצאתי שזה נוח לי אחרי המקלחת". מציעה לרכוש מראש פדים של אלכוהול. יש חבילות של 100 יחידות בכל בתי המרקחת במדפים של הפלסטרים והמשחות. אין צורך לבקש מהרוקחים.הסוגים שקיבלתי והשפעותיהם:

• גונאל – בד"כ הראשון שנותנים. איתו עברתי את כל ההזרעות, בלי הורמונים נוספים. הוא הכי פשוט לשימוש ומגיע בעט מזרק. בוחרים את המינון בעזרת סיבוב ראש העט עד שבחלון מופיע המספר הדרוש, מרכיבים מחט, שהיא ממש דקה, אז לא מרגישים כמעט את הדקירה, ומזריקים. אישית, לא הבחנתי בשינויים מיוחדים. קצת נפיחות בשדיים (כן, נפוחים. מוזר להתייחס ככה לגדילה שלהם, אבל הם פשוט מרגישים נפוחים). סרטון הדרכה להזרקת גונאל.

• צטרוטייד דורש הכנה עצמית, החומרים מגיעים באמפולות מופרדות שצריך לערבב, ואז לשאוב למזרק ולהזריק – לי שרף נורא. אבל אחרי פעמיים-שלוש הגוף מתרגל לזה וזה פחות שורף. המחט דוקרת ולא עדינה כמו בגונאל. סרטון הדרכה להזרקת צטרוטייד.

• מנופור – צריך לשמור במקרר, גם דורש הכנה עצמית, וגם מחט דוקרת ולא עדינה כמו בגונאל. סרטון הדרכה להזרקת מנופור.

מנופור וצטרוטייד השפיעו עלי מאוד. התנפחתי, החזה גדל, הרגשתי עייפה כל הזמן, וגם המצב-רוח והנפש הושפעו. התחלתי להיות "הורמונלית" – עצבנית, עצובה, כעוסה, פרנואידית – וואוו, זה היה קטע חזק – פראנויה – משום מקום כולם נגדי…הזוי לחלוטין. ועמוק בפנים, מאחורי כל הבלאגן הזה, עומדת לה אני השפויה, בעלת שליטה עצמית, שמחת חיים, מאושרת כשהשמש זורחת, מנופפת בידיים וקופצת מעל כל הפסיכיות שהשתלטה עלי, כדי שאני מבחוץ אראה אותה ולא אשכח שזה רק ההורמונים.
חיו בתוכי כמה אסנתיות – אחת תמיד רצתה לישון, אחת בכתה, אחת סתם ישבה בצד עם הגב לכולן ולא רצתה לשחק ואחת שניסתה להמשיך להתנהל כרגיל. ישנה גם זאת שתמיד אוכלת שוקולד, אבל איתה אני חיה כל חיי והיא ממש מתוקה.

• אוביטרל – הורמון שבעצם "מקפיא" את המצב שבו הרחם נמצא, כלומר מאריך את זמן הביוץ לקראת הזרעה או שאיבה. נהוג להזריק 36 שעות לפני הטיפול, אבל הסבירו לי שאם יש עיכוב בטיפול, יש מרווח פעולה של כ-10 שעות. לפעמים תמצאי עצמך קמה באמצע הלילה להזריק, כי תיאמו לך הזרעה או שאיבה לשעות אחה"צ. כלומר, אם למשל השאיבה נקבעה ל- 15:00 ביום שלישי, אז תצטרכי להזריק ב03:00 לפנות בוקר של יום שני. כיף. אני חושבת שאת הזריקה הזאת ממש שמחתי להזריק, כי היא סימלה את סוף הסבב ומילאה אותי בהתרגשות לקראת ההזרעות או השאיבות.לפעמים נותנים את ההורמון הזה גם כתמיכה לאחר הזרעה או החזרת עוברים. בהמשך הפוסט נדבר על תמיכות.

3. אז איך עושים תינוק:
סופסוף הגיע הרגע המיוחל וכל ההכנות הביאוני עד הלום.

הזרעה:
הזרעה היא החדרת הזרע בעזרת מזרק עם צינורית דקה ישירות לרחם. ככה חוסכים לזרעים את המסע, כדי שיגיעו חזקים ומוכנים לעבודה. הטיפול פשוט מאין כמוהו, ודורש ממך רק להתמקם על הכסא המופלא שאנחנו מכירות כל-כך טוב, לפשק רגליים ולקוות לטוב. מאוד עוזר אם לרופאה שלך יש יד טובה ומדוייקת, כדי שהזרע ייכנס ישירות לרחם.
ההמלצה היא ללכת לנוח בבית אחרי הזרעה, לשכב ולא לזוז יותר מדי. גם אני ממליצה כך. יכול להיות שיהיו קצת כיווצים ברחם, אז פשוט תנשמי ותדמייני איך הביצית והזרע נפגשים, מתאהבים ו"פוף" יש הריון.
חשוב לדעת שקופות החולים מבקשות לבצע מינימום של שלוש הזרעות לפני שהן מאשרות הפריה חוץ גופית – IVF.

הפריה חוץ גופית – (IVF (in vitro fertilization:
בדיוק כפי שזה נשמע, החלק של המפגש בין הביצית והזרע, וה"פוף" הזה, קורה בצלוחית מעבדה, שבה נוצר עובר ואותו מחזירים לרחם, "לתנור אפיה", שימשיך את עבודתו הנאמנה. תהליך ההפריה בנוי משני חלקים: שאיבת ביציות והחזרת עוברים:

• השאיבה כשמה כן היא – שאיבת הביציות מתוך הרחם. ככל שיש יותר ביציות, כך גדלים הסיכויים להריון. ואם לא נהנית מהטיפולים עד כה, עכשיו גם צריך להתאשפז לכמה שעות, כי התהליך מתבצע באלחוש או בהרדמה. כאן כבר חשוב שאנשי שלומך יתלוו אלייך. אל תהיי לבד בבי"ח, גם אם זה לשעות ספורות בלבד.
אז את מגיעה ביום ובשעה שתיאמו לך, שזה בד"כ כשעה לפני הטיפול עצמו, ו"מתחיילת". יש להגיע לאחר צום של שש שעות, לא נורא. את מתמקמת לך במיטה שלך ולובשת בגדים של חדר ניתוח. אם לא התאשפזת אף פעם, אז ישנו תהליך קבוע לכל אשפוז, קצר ככל שיהיה: אחות תבדוק לך דופק וחום, ותסביר לך מה הדבר הבא שיקרה, שבדרך כלל זאת פגישה עם המרדימה. אם מעולם לא עברת הרדמה, כמוני, אז אמרי זאת למרדימה ותשקלו ביחד אם כדאי לעבור הרדמה או טשטוש. טשטוש יותר מתאים כשצריך לאלחש כאב מקומי. אני מתמוטטת כמו בול עץ מטשטוש וישנה שינה שקטה בלי חלומות, אבל זה מאוד אינדיבידואלי. הטיפול עצמו כואב בלי הרדמה או אלחוש, אז אל תהיי גיבורה, את מספיק כבר ככה.
בשלב מסוים, גם הרופאה שלך תגיע לבי"ח, אם היא לא נמצאת שם כבר, ותשוחחו קצת לפני הכניסה לחדר טיפולים. בחדר טיפולים ישנה מיטה קצרה עם רגליות כמו בכסא גינקולוגי. את פשוט נשכבת ומתארגנת לך בנוחיות. המיטה שאני שכבתי עליה היתה מחוממת – זאת היתה הפתעה נעימה. האחיות כבר מסדרות אותך, מסדרות לך את הרגליים ברגליות המוכרות, מכסות את רגליים ואת אזור החלציים. את הידיים את פורשת לצדדים על מין מדפים קטנים ונוחים, כשביד שנבחרה להרדמה, מחדירים לוריד "פרפר" ומתחילים לטפטף את החומר המאלחש או המרדים, בהתאם לסיכום מקודם. ואז, רק כשאת out, מתחילים את השאיבה.
בסיום השאיבה מחזירים אותך למקום שבו היתה מיטתך בהתחלה. לאחר שאת מתעוררת, יגידו לך כמה ביציות שאבו, יציעו לך לשתות ואחר-כך לאכול, וזמן מה אחר-כך תשוחררי הביתה עם הנחיות מהרופאה לגבי המשך הטיפול, שיכול לכלול תמיכות. עוד רגע נדבר על תמיכות.
גיבורה, לכי הביתה לנוח. אל תתרוצצי ולכי לנוח. בואי נגיד את זה ביחד: "אני הולכת הביתה לנוח." אני באמת צריכה להסביר לך למה? אז די, לכי הביתה לנוח. אחרי כל טיפול הרגשתי אחרת. אחרי הראשון הייתי עייפה מאוד, אך לא חשתי בכאבים. בשני היו לי כיווצים איומים.
בשלישי וברביעי היו כאבים מינוריים. היי קשובה לגופך.

• החזרת עוברים: כעבור 24 שעות בערך יתקשרו לומר לך כמה ביציות הופרו וכעת כבר עוברים, ומתי מתאמים את החזרתם לגוף. מדרגים את איכות העוברים ובד"כ נהוג להחזיר לפחות שניים או שלושה, תלוי בכמות העוברים שהתפתחו ובאיכותם. (אם התמזל מזלך ואפשר להקפיא את השאר, אשרייך, חסכת סבב טיפולים. להחזרת עוברים מוקפאים יש פרוטוקול פחות מורכב).
תהליך ההחזרה פשוט מאוד – את נכנסת לחדר טיפולים, לבושה בחלוק, אחרי שהסרת לבוש תחתון, ומתמקמת על כסא גינקולוגי רגיל. האחות נעזרת באולטרסאונד על הבטן כדי לראות את הרחם, כשהרופאה והאחות מוכנות, מעבירים את העוברים במזרק מיוחד דרך חלון בין חדר הטיפולים למעבדה. הלבורנטית תוודא איתך את שמך ואת מספר תעודת הזהות שלך, ואז הרופאה תכניס את העוברים לרחם. אפשר לראות את העוברים מועברים לרחם במוניטור של האולטרסאונד. Pretty cool.
ואז אני מבקשת ממך שוב – לא להתרוצץ. ללכת הביתה לנוח, לשכב, לדמיין איך העובר נתפס לו בדופן הרחם ומתמקם לתשעת החודשים הקרובים.בין סבב טיפולים אחד למשנהו צריך לחכות חודשיים. כלומר, אם חלילה ביצעת את כל התהליך ולא נכנסת להריון, אזי תקבלי מחזור, תמתיני למחזור של החודש אחריו ורק במחזור השני תתחילי שוב. מצד אחד, אני מבינה שאת להוטה להתחיל הכל שוב, מצד שני, הגוף זקוק למנוחה. הקשיבי לו.

ועכשיו קצת ביורוקרטיה:
להזרעות שמתבצעות בבתי חולים וכמובן לשאיבות בטיפולי IVF, יש להוציא מקופ"ח טופס 17, או בשמו הנוסף, טופס התחייבות. את הטופס כדאי להוציא כבר במהלך המעקב זקיקים, כדי שברגע שהגוף יהיה מוכן, תוכלי לגשת בראש שקט, למרות שזה תהליך ממש קצר של לא יותר מ-24 שעות. הנפקת הטופס עצמו, עד כמה שאני הכרתי, היא פשוטה מאוד ומתבצעת באפליקציה או באתר של קופ"ח. צריך לקבל הפניה לטיפול הרלוונטי מהרופאה, למלא טופס בקשה של קופ"ח, ולהגיש את שניהם אונליין. את ההתחייבות מקבלים במייל או לתיק לקוח הפרטי באתר קופ"ח.

ועכשיו סיפור מעצבן:
סיפור מעצבן שהיה, כך היה – קיבלתי מתנת פרידה מבי"ח בטיפול האחרון – זיהום וגינלי:
אני מתארת כאן חוויה מאוד אישית ומאוד אינטימית, כי כ"כ סבלתי, שאני חייבת שהמידע יהיה זמין לכן ולכל אחת שתסבול מתופעות דומות ותיתקל בפוסט הזה, כדי למנוע מכן סבל מיותר. כשהאזור הזה כואב, או שורף, או צורב, או מציק, אנחנו לא יכולות לתפקד, ולא לישון, וזה נורא יותר מכאב שיניים.אז מסתבר שאני לא הראשונה ולא האחרונה שתחווה את זה, ראי הוזהרת. היי רגישה לכל אי-נוחות שאת מרגישה באזור הוגינה וטפלי בזה מיד. הזיהום שחטפתי, הוא בעצם מחלת מין בשם טריכומונוס, משהו מאוד שכיח וטיפול אנטיביוטי ממגר אותה, אך בגלל ששמרתי על עצמי כל חיי, מעולם לא נדבקתי בה. ובגלל שגם לא היו לי שום קשרים מעניינים בתקופת הטיפולים ההיא, לא יכול להיות שנדבקתי ממישהו. אבל אני גם לא יכולה להוכיח דבר, חוץ מלקבל סימוכין נוספים להשערתי, מסיפורים ששמעתי מנשים נוספות, שסיימו טיפולים עם זיהום דומה.
"ביליתי" ששה חודשים בלי שינה, כי סבלתי מצריבות איומות ואי-נוחות, והרופאים והרופאות שפניתי אליהם ב"מכבי" לא שעו לבקשתי לבצע בדיקה פשוטה שתגלה אם אכן מדובר בזיהום חיידקי (מסתבר שבבדיקת שתן אפשר לזהות זיהומים מן הסוג הזה) והמשיכו לתת לי טיפול לפטרייה "עקשנית". רק הכאב לבדו בנסיון להחדיר את המפשק הנוראי הזה היה צריך להדליק נורות אדומות אצל כל אחד מהם. המשחות הרבות שקיבלתי גרמו לי לאקזמה בשפתיים בפות, והצריבות היו יותר חזקות ובלתי נסבלות.
רק כשפניתי לרופא פרטי, הוא מיד ראה במה דברים אמורים ופתר לי את הבעיה. אולי כי הוא טרח להקשיב להשתלשלות העניינים וחיבר את הנקודות, ולא התייחס למצב בצורה נקודתית, כפי שהאחרים עשו. פניתי לשמונה רופאים שונים שחלקם היו הפניה מהרופא שלפניו, וכל אחד התעקש איתי שאין לי מושג על מה אני מדברת, וזאת פטריה. (כולם גברים במקרה הזה, אז ניתן להם קרדיט בלשון זכר). אני עדיין "משלמת" על הנזקים שנגרמו לי מטיפול לקוי.
אני לא מבינה כיצד רופא או רופאה פרטיים תמיד איכשהו פותרים בעיות שרופאים ורופאות ציבוריים לא מצליחים. הרי הם כולם למדו מאותם ספרים ועברו הכשרות דומות. אבסורד. ואני מאוד תומכת ברפואה ציבורית, אני חושבת שיש לנו מערכת מצויינת עם אנשים נפלאים. רק צריך יותר תקציב, ולהקשיב. שתי נקודות חשובות:
אנטיביוטיקה – הטיפול הראשון היה קרם וגינלי אנטיביוטי שמיד עזר להרגיע את הזיהום, אבל לא פתר את הבעיה לחלוטין. הפלורה היתה כ"כ פגועה (ראי תמיכה וגינלית בהמשך הפוסט), שדבר לא עזר. רק ארבעה סבבים של אנטיביוטיקה אוראלית, שהאחרון בהם היה שבועיים רצופים, פתרו את הבעיה סופית. ואת הטיפול של השבועיים הרצופים קיבלתי מרופאת משפחה שאני מעריצה, כי היא מאלה שמקשיבים לפציינטים שלה.אקזמה בפות – חשוב לי לציין שבשלב מסוים, הגינקולוגית שלי, נתנה לי הפניה למומחית למחלות מין, אך התור היה לחצי שנה קדימה…בסוף הוקדם בכמה חודשים. הגעתי אליה אחרי שכבר אובחנתי אצל הרופא הפרטי, והייתי בסבב שלישי של אנטיביוטיקה, והיא המליצה על שמן עץ התה ו"בייבי פסטה" כטיפול מקומי באקזמה. לגבי שמן עץ התה, בגלל שהוא כ"כ מרוכז, היא המליצה לשים טיפה ממש קטנה על האצבע, לשפשף עם האגודל, ורק אז למרוח על השפתיים. יש כאלה שממליצים על חומץ תפוחים מהול במים. אבל כל מה שכתבתי כאן הוא הטיפול שאני קיבלתי במסגרת אבחון מסודר אצל רופא. אם את חושבת שאת סובלת ממשהו דומה – גשי לרופאה!! אל תטפלי לבד, כי את יכולה לעשות לעצמך נזק.

4. (תופים בבקשה) בדיקת הריון:
אחרי 12 יום מורטי עצבים מהטיפול, את ניגשת לעשות בדיקת דם. נבדקים שלושה ערכים, כשהחשוב שבהם הוא בטא – HCG-B Quantitative Urgent – מעל 12 יחידות את בהריון! הערכים הנוספים הם שני ההורמונים שנבדקו במעקב זקיקים. קחי בחשבון שערכים נמוכים מ-20 בערך יכולים להעיד על הריון שלא מתפתח מלכתחילה כהלכה ויסתיים במחזור החודשי. אבל בדיקה אחת לא מעידה על התפתחות ההריון, ולכן אחרי הבדיקה הראשונה החיובית, מבצעים בדיקת הריון נוספת, כשלושה ימים אחר כך, כדי לראות שהבטא ממשיכה לעלות, והערכים הנוספים מגיבים בהתאם.
בשבוע השביעי, חמישה שבועות אחרי הבדיקה הראשונה, מורטי עצבים עוד יותר מהקודמים, את נגשת לעשות אולטרסאונד ראשון לבדוק אם יש דופק. יש דופק – ממשיכים לבדוק עוד פעם בשבוע בערך, לוודא שהכל תקין. לצערי, עד לכאו הגעתי. לבדיקות הבאות כבר לא היה מה לבדוק. על החוויות האישיות שלי לתוצאות בדיקת הריון ולהריונות שהסתיימו בהפלות בסוף טרימסטר ראשון, כתבתי בפוסט נפרד "על בטאות שליליות ואולטרסאונד דומם".

5. תמיכות:
תמיכות הן ז'רגון מקצועי לתוספים הורמונליים ותרופות אחרות, שיכול להיות, שתצטרכי ליטול אחרי הזרעות או הפריות כדי לעזור להחזיק את ההריון. כמובן שזה מאוד אינדיבידואלי והפירוט כאן הוא על תמיכות שאני קיבלתי במהלך הטיפולים.אז מה היה לי:

• תמיכה וגנילנית: נרות פרוגרסטרון (אוטרגסטן) שמונעים דימומים.
נקלטתי כבר בהזרעה הראשונה (כמה שמחתי עד שהתבדיתי. אגע בזה ב"התמודדות עם הטיפולים ותגובות לתוצאותיהם". אחרי הבדיקת דם, שאישרה שאני בהריון, התחלתי לדמם. בקטנה כזה. יותר "הכתמה" מדם, אבל בכל זאת. מאותו רגע ובמשך כל הטיפולים נטלתי תמיד את הנרות האלה, לפעמים מהיום הראשון של ההזרעה או השאיבה, לפעמים ביקשו ממני להתחיל עם זה יום-יומיים לפני הטיפול.
חשוב לדעת שהנרות האלה,לאורך זמן פוגעות בפלורה, ושאף רופאה לא תעז להגיד לך שלא, כי זה מוכח. שימי לב לכל רגישות וגינלית ולכל שינוי. לאחר הטיפולים, כדי להחזיר את הפלורה למצבה התקין, קיבלתי קרם אסטרוגן להחדרה לחמישה ימים, שמיד פתר הרבה בעיות. רק לקח לי קרוב לשנה להגיע לרופא שאשכרה הקשיב לי וחיבר את כל הנקודות של כל שנות הטיפולים ובכלל, ולא ביטל את דבריי ואמר לי "זה נקודתי, לא קשור למה שהיה…", כפי שרופאים אחרים עשו (ע"ע "ועכשיו סיפור מעצבן").
בדיעבד, הייתי מתייעצת עם הרופאה להקטין את הפרוגרסטרון למינון הבטוח ביותר ואולי לשנות תמיכה, או לקחת משהו בנוסף. אבל לא היה לי מספיק מידע וקיבלתי את הגזר דין הזה כמו שהוא. אז אל תחכי כ"כ הרבה זמן כמוני, ותהיי מודעת להשלכות של התרופות שאת לוקחת, כדי למנוע סבל מיותר ולילות בלי שינה.

• תמיכות אוראליות:
גלולות אסטרוגן במינון די נמוך, לא הרגשתי בתופעות לוואי מיוחדות.
פרדניזון, שהוא סטרואיד, גם לא גרם לתופעות לוואי מיוחדות, היה במינון נמוך ולא לקחתי זמן רב מדי, כך שלא הייתי צריכה להפסיק בצורה הדרגתית, כפי שמקובל.

• תמיכה בזריקות:
קלקסן – מדלל דם. יש הסוברים שזה עוזר איכשהו. אני לא נכנסת לצד הרפואי של זה, אני רק אגיד שזאת זריקה נוראית ואיומה. היא שורפת מאוד, ועושה שטפי דם. מזריקים לרוחב הבטן ברצועה מתחת לפופיק, וההמלצה היא להתחיל בצד אחד ובכל יום להתקדם קצת לעבר הצד השני, וביום השמיני לחזור לנקודת ההתחלה, בהנחה, שעד אז שטפי הדם האיומים שנוצרו שם אמורים להתחיל להיעלם. בסופו של דבר, מתקבלת "חגורה מגניבה" ממש של כל צבעי השטפי דם על שלביהם: שחור-סגול עמוק, סגול בהיר, כחול על גווניו השונים, ירוק נזלת וצהוב. בגלל שאני לבנה מאוד, זכיתי לראות את כל הצבעים הללו ביופיים המשגע.